החלטה בתיק ת"א 30967-12-10

בפניי בקשה מיום 6.1.13 לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן ביום 25.12.12.

תגובה לבקשה הוגשה היום.

המבקש מציין כי מצבו הכלכלי בכי רע ואין ביכולתו לשלם סכומים נוספים מעבר לאלו שאותם הוא משלם במסגרת תיק ההוצאה לפועל בגין ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים. טוען המבקש כי מאחר שבכוונתו להגיש ערעור על החלטת בית המשפט, אזי ראוי לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו, עד מתן החלטה בערעור.

בתאריך 17.1.13, בטרם הוגשה תגובת המשיב לבקשה, הגיש המבקש את ערעורו.

עיקרי הערעור, בקצרה, ותוך התעלמות מהערות שאינן ראויות אשר מוטב היה למבקש להימנע מלהעלותן על הכתב בפני בית משפט - דוגמת הסייפא לסעיף 4 להודעת הערעור, הם כדלקמן:  

עילת התביעה נולדה בסמוך לפני הגשת תביעה זו ועל כן לא ייתכן כי קיים כבר מעשה בית דין ביחס אליה, טענותיו של המבקש ביחס לכתב הערבות מעולם לא הועלו בפני בית משפט, לא מתקיימים התנאים להתקיימותו של "השתק פלוגתא" ולמבקש לא ניתן יומו בבית המשפט.

המשיב טען בתגובתו כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר, ציין כי טענות המבקש כלליות וסתומות ומתעלמות מן הפסיקה בנושא. המשיב טען כי בהתאם להלכה, אין לעכב ביצוע פסק דין כספי, אלא כאשר יש חשש כי אם יזכה המערער בערעורו, לא יוכל לגבות את כספו בחזרה. במקרה זה אין כל חשש שהמשיב, בנק, לא יוכל לשלם למבקש, אם יזכה בערעורו, מה גם שמדובר בחיוב בהוצאות בלבד ומשכך, טען המשיב, כי אין מקום לעיכוב ביצוע.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. תקנות 467 ו-468 מאפשרות לבית-משפט שנתן את פסק הדין או לבית-משפט שלערעור, לצוות על עיכוב הביצוע.

כלומר, הכלל הוא כי מי שזכה בדין, זכאי לממש את פרי זכייתו ולכן, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, צריך לשכנע בדבר קיומו של נימוק המצדיק לעכב את ביצועו של פסק הדין.

(ראה ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נגד ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1) 713; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

"הלכה היא, כי בבקשה כגון זו יבחן בית-משפט שניים אלו: האחד - מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, והשני - אם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין (ב"ש 227/87 [2], בעמ' 715 ; ב"ש 216/89 [3], בעמ' 174 ). כמו כן ישקול בית-משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם (ב"ש 396/86 [4], בעמ' 136 ; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85 ) [5], בעמ' 531 ). כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי הכלל הוא, שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (ב"ש 894/85 (ע"א 490/85 ) [5] הנ"ל; ב"ש 633/89 (ע"א 515/82 ) [6], בעמ' 681 ).

בתביעה כספית חשיבות רבה נודעת לשאלה, אם יוכל המערער להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש ' לוין, 1990 ) 810 ), שאם לא כן, לא יוכל המערער להשיב את הגלגל אחורנית. כאשר יש צורך במימוש נכסים לצורך ביצוע פסק-דין, עלול לכאורה להיווצר מצב בלתי הפיך."

(בשא 3158/91‏ פלאטו שרון ואח'‏‎ ‎נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח'‏, פ''ד מה(5) 499)

מן הכלל אל הפרט.

שני עניינים מרכזיים על בית המשפט לבחון כעת, הראשון, מידת סיכויי הצלחת הערעור. השני, מה מידת היכולת להשיב המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור וברקע, מאזן הנזקים והנוחות במקרה של קבלת בקשה זו או דחייתה.

אשר לסיכויי הערעור, קשה לקבוע, בשלב זה, את סיכויי הערעור, הגם שלטעמי, הם אינם גבוהים. כך או כך, אין בעניין זה כדי להכריע את גורלה של בקשה זו, אשר בבחינתה, יש לשים דגש על העובדה כי המדובר בפסק דין אשר הטיל על המבקשים חיוב כספי בגין הוצאות בלבד.

פסק דין כספי אינו נמנה עם אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נגד שובל (נ.ר.ב) ואח', פ"ד נו(4) 178 ; ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה ואח',פ"ד נח(2) 301). ככלל, פסק דין כספי, מטיבו, הוא בדרך כלל הפיך, שהרי ניתן תמיד לחייב את הצד שזכה להשיב את כספי זכייתו אם יהפוך בית המשפט שלערעור את ההכרעה.

מטבע הדברים, כנגד המשיב, קשה להעלות טענה כי לא יוכל להשיב את הכספים, אם יתקבל הערעור ואף לא הועלתה כל טענה שכזו. כל שצויין הוא כי המבקש שרוי בקשיים כלכליים ואינו יכול לשלם מעבר לסכום שאותו חייב הוא לשלם במסגרת תיק ההוצל"פ - סכום אשר כפי שעולה מן המסמכים אשר צורפו על ידי המשיב - לא שולם מזה זמן מה. יוצא כי טענתו היחידה של המבקש כי בדבר קשייו הכלכליים שלו. מול קשיים אלו, עומד האינטרס של המשיב לקבל את הוצאותיו בהליך, אשר נפתח ביוזמת המבקש, גרם למשיב להוצאות ואשר נדחה על הסף.

באיזון בין אלה ואלה, לאור השיקולים המנחים המפורטים מעלה, כאשר בענייננו מדובר אך ורק בחיוב המבקש בהוצאות ההליך, וגם זאת בשיעור שאינו מופרז, איני מוצאת כל הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין.